פיתוח קול

פיתוח קול

אתם מוזמנים להירשם לקורס פיתוח קול מקצועי ומעמיק עם זמר הטנור נדב ענבר – מפתח שיטת גילוי הקול. שיעורי פיתוח הקול יקנו לכם ידע מעשי מעמיק ויפתחו את יכולתכם להפיק שירה רגועה ונטולת מאמץ. לחצו על הלינקים הבאים ללמוד עוד על שיעורי פיתוח הקול, על הטכניקות ועל שיטות הנלמדות בשיעורים :

שיעורי פיתוח קול
טכניקה קולית
תרגילים לפיתוח קול
אינטרפטציה, פרשנות וסגנון אישי
שיטת גילוי הקול
אנטומיה של מערכת הקול

מהו פיתוח קול ?

פיתוח קול הינו תרגול שיטה מתודית, הכוללת פיתוח אורך נשימה, ניצול מקסימאלי של שאיפת אוויר אל חלל הריאות, שליטה בהוצאת האוויר, יכולת עבודה עם השרירים שאחראים על הפקת הקול ולימוד הפקת צליל נכון ונטול מאמץ גרוני. על ידי פיתוח קול יכול התלמיד להרחיב את מנעדו, עוצמת קולו ולשלוט בדינאמיקה הקולית.
אז מאיפה הכל התחיל ומה היסטוריה של פיתוח הקול.

פיתוח הקול כפי שאנו מכירים אותו היום מושפע מכמה סוגי מוזיקה עיקריים שהשפיעו על איך שנו מסתכלים היום על תחום השירה והזמרים המפורסמים של העבר ושל תקופתנו.

כמו כל תחום מוזיקלי השורשים של המוזיקה הכתובה והשיטות לפיתוח קול במוקדמות ביותר שיש לנו עליהן תיעוד נעוצות במוזיקה הקלאסית ששורשיה טמונים במוזיקה של המאות ה- 16 וה – 17. תקופה זו נקראת גם תקופת הרנסאנס והבארוק המוקדם ובה מלחינים כמו : ג’אקומו קריסימי, קלאודיו מונטוורדי וג’ובאני פיירלואיג’י דה פלסרינה שעיצבו את הסגנון הוואקלי הייחודי של התקופה. בין השאר מלחינים אלו כתבו מסות מוזיקליות שהגדירו את סגנון הביצוע הוואקלי ואת הוראות הביצוע למוזיקה הדרמטית שכתבו ועיצוב הרציטטיב (דיבור מושר שנפוץ מאוד ביצירות התקופה).

התקופה בה המוזיקה הוואקלית מתפתחת ומקבלת מבנה של אופרה ודרמות מוזיקליות וואקליות כתובות בתוקפת הבארוק והתקופה הקלאסית במאות ה-17 וה-18 . במוזיקה הוואקלית עם ענקי מוזיקה כמו: אנטוניו ויואלדי, הנרי פרסל, ג’ורג’ פרדריק הנדל, קריסטוף ויליבלד גלוק, וולפגנג אמאדאוס מוצרט ועוד. שיצבו את צורך השירה האופראית המוקדמת.

אך הסגנון האופראי התעצב לכדי שלמות ביצועית ברמת ההפקה הקולית רק עם עיצוב סגנון הבל קנטו במאה ה-18 – (משמעות המושג בל קנטו הינה שירה יפה באיטלקית) שהתאפיין בשירת לגאטו ( רציפות בין תנועות בפראזה המוזיקלית ) דינאמיקה רחבה, זמרים עם מנעדים מרשימים ביותר וקולורטורות ( שירת צלילים רבים מיליזמתיים על הברה אחת מתוך מילה שמאופיינים לרוב בשירה מהירה ורווית צבעים קוליים). המלחינים הבולטים בתקופה הזו היו : ג’ואקינו רוסיני, גאטנו דוניצטי ווינצ’נזו בליני. סגנון זה המשיך להתפתח עוד יותר עם אופרות המופת של ג’וזפה ורדי ומשם התפתח לסגנון הוריסימו עם מלחיני המופת : ג’אקומו פוצ’יני, רוג’רו לאונקבאלו ו-פייטרו מסקאני וקיבלו אלמנטיים שירתיים דרמטיים ומשחקיים המושפעים מהתאטרון והספרות של המאה ה-19.

הסגנון השירתי האופראי ממשיך להתפתח לאופרות הדרמטיות של שטראוס וריכרד ורגנר וממתגבש לכדי הטכניקה האופראית שקיימת כיום. נהוג לכנות את השירה האופראית כטכניקת בל קנטו, אך ניתן להגדיר את השירה האופראית כמעבר לסגנון זה.